הבחירות במדינות רבות מובילות בינתיים לדיונים סוערים מאוד על היריבים הפוליטיים. השמאל הפוליטי נוטה להציג את הימין הפוליטי כקיצוני ימין, ולהפך. נקודת מחלוקת מרכזית, במיוחד באירופה, היא היחס למהגרים והחקיקה בנושא הגירה והתאזרחות. במחלוקת סביב מדיניות ההגירה נוטים לשלול מהימין את מחויבותו לשלטון החוק ואת יכולתו לקיים דמוקרטיה. לעומת זאת, לשמאל מייחסים שאיפה לקומוניזם ומאבק בחברות לבנות.
יתרה מכך, השמאל והימין של הספקטרום הפוליטי מוצגים כמייצגים את הטוב ואת הרע, בהתאמה. עם זאת, לעתים קרובות אף אחד מהצדדים אינו מבין בבירור מה באמת מייצגת החלוקה לימין ולשמאל. כמו כן, מעט מאוד אנשים יודעים שבחלוקה נורמלית וטיפוסית של הדעות הפוליטיות בקרב האוכלוסייה, כמחצית מהאוכלוסייה נוטה להיות בשמאל והמחצית השנייה בימין. המרכז הפוליטי נבחר לעתים קרובות בכוונה בסקרים, כך שהוא נמצא בדיוק באמצע כל הדעות והעמדות.
באופן עקרוני ניתן לומר שהשמאל תומך בחיזוק הקהילה, ואילו הימין תומך בחיזוק הפרט. חלוקה זו התגבשה כבר במהלך המהפכה הצרפתית, לאחר תום ימי הביניים. מכאן נובעות, כמובן, גם תכונות נלוות שונות. השמאל תומך בחלוקה מחדש נרחבת יותר של העושר מהעשירים לעניים, בהלאמות, ובאמצעות עקרון הסולידריות – גם בביטול הסמכות הממשלתית, עד כדי ביטול מדינות הלאום. הימין, לעומת זאת, תומך בשמרנות, במדיניות כלכלית חזקה, בזכויות חזקות של הפרט ובחופש הפרט.
כאן מתחיל הסכסוך במדיניות ההגירה. השמאל מתנגד לקיומן של מדינות לאומיות ונאבק למען סולידריות בין כל בני האדם ברחבי העולם. כמובן שכולל זאת גם קליטת מהגרים למדינה האירופית העשירה שלו. הימין, לעומת זאת, מגן על הלאומיות ועל האחריות העצמית של המדינות והעמים.